הדירה הסגורה ציורים. תנועה ללא פעולה.

.מקום: רמת-גן, דירה סגורה ללא דיירים

.זמן: אחרי האמן, לפני הצופה

I.

יש דירה ברמת-גן. הציורים שלי עצרו בה. יותר ממאה עבודות. הן לא על הקירות. לא באריזה. לא אצל הצופה. הן במצב של מעבר.

זו לא הפסקה לוגיסטית. לא כישלון של תצוגה. הציורים שלי נמצאים במצב הזה כבר יותר משנה. בזמן הזה הדירה והציורים הפכו ליצירת אמנות אחת.

האמן במוסקבה. הצופה עוד לא הגיע. בין האמן לצופה אין מרחק, יש שדה. ובשדה הזה הציורים לא מאוחסנים. הם נמשכים בזמן.

לאמירה כזו יש תקדימים ברורים באמנות העכשווית.

ב-1968 לוסי ליפארד זיהתה תפנית: האמנות החלה להשתחרר מהאובייקט. און קווארה שלח גלויות במשך שנים עם משפט אחד — “I got up at…” — והיצירה לא הייתה הגלויה, אלא עצם השליחה. סופי קאל מצאה פנקס כתובות של אדם זר ובנתה פרויקט משיחות טלפון לאנשים שלא הכירה. טינו סגל ויתר לגמרי על חפצים: העבודות שלו קיימות רק כל עוד הן מבוצעות.

ציור שנשאר בדירה ריקה ומופרד מהאמן שלו אינו “פרויקט לא גמור”. זה פרויקט שנכנס לשלב הבא שלו. הוא כבר לא קשור לסטודיו, לקיר או לחתימה. הוא נמצא במעבר.

II.

למעבר הזה יש כתובת מדויקת.

הדירה נמצאת בישראל. במדינה שבה תנועה אינה מטפורה אלא דרך קיום. כאן עזיבה וחזרה, אובדן והתאוששות שזורים לקו אחד. כאן המדבר והבית אינם מנוגדים זה לזה — הם ממשיכים זה את זה.

במסורת היהודית יש דימוי של תנועה: “לך לך”. זו לא פקודה ולא בריחה. זו תנועה קדימה עם אופק פתוח. המשמעות נולדת לא בנקודת ההגעה, אלא בדרך עצמה.

העבודות בדירה הריקה ברמת גן נמצאות באותו הרווח. הן לא ננטשו. הן בתנועה.

III.

אבל הן לא יכולות ללכת לבד.

כאן נכנס מה שניקола בוריו כינה relational aesthetics — אמנות כמערכת יחסים, ולא אוסף של אובייקטים. יצירה שלא מתקיימים איתה קשר אינה שלמה. היא קיימת כאפשרות טהורה.

הדירה הסגורה אינה מחסן. זה אזור של המתנה. אבל ההמתנה כאן אינה פסיבית. היא מתוחה. כל ציור בדירה הזאת מחכה לא להובלה, אלא למבט.

המבט לא “מחיה” אותו במובן מטפורי. הוא מעביר את היצירה מאפשרות לממשות. כל עוד יצירה אינה נראית — היא כמו פריים שלא צולם, כמו הודעה שלא נשלחה. מבטו של הצופה הופך אותה לאירוע.

IV.

וכאן מופיע לא צופה-צרכן, אלא צופה-מוביל.

לרכוש יצירה כזו אין פירושו “לקנות ציור”. רכישת ציור מהדירה הסגורה היא מחווה תרבותית. זו אפשרות להוציא אותו מהמעבר ולתת לו מקום חדש. להיות לא בעלים, אלא שותף במיצג שהתחיל ברמת גן וממשיך דרך כל קיר, כל בית, כל מבט.

זה דומה למשחק. אבל משחק אינו ההפך מרצינות. זו צורה של משמעות עם חוקים, משתתפים ותנועה. וכאן אין מפסידים, כי כל מי שנכנס לפרויקט הזה הופך לחלק ממנו.

V.

הדירה הסגורה ברמת גן היא עצמה יצירת אמנות. לא מטפורה. לא תפאורה. הדירה הסגורה היא דרך אמיתית שבה יותר ממאה עבודות מחכות להתקדם.

אני האמן. אני המחבר של היצירה הזאת. אני המחבר של הציורים שלי. אני מזמין אתכם לרכוש ציורים מהדירה הסגורה. אני מזמין אתכם להיות חלק מהמיצג.

בעיר שבה מקום תמיד גדול מעצמו, כל עבודה יכולה להפוך לא לנקודה, אלא למעבר.

ואם ציור מסוים עונה לכם — המסלול שלו נמשך.

דרככם.

הצפייה בציורים בתיאום מראש עם נציג האמן.

הרכישה נידונה אישית.

evmenevart@gmail.com  לשאלות בנוגע להשתתפות בפרויקט, אנא כתבו לכתובת